- קולכיס היה השם היווני למערב גאורגיה: עמק הריוני, שהיוונים קראו לו פאסיס, מהים השחור ליד פותי ופנימה אל היבשה, מעבר לוואני ולכותאיסי.
- לפי המיתולוגיה היוונית הפליגו לשם יאסון והארגונאוטים כדי להשיג את גיזת הזהב, ובת המלך, מדיאה, עזרה לו לגנוב אותה. תיאוריה ותיקה אחת קושרת את הסיפור לעורות כבשים ששימשו ללכידת זהב בנהרות של סוונטי.
- זהב קולכי אמיתי מקברים מהמאות ה-5 וה-4 לפני הספירה מוצג במוזיאון הארכאולוגי של ואני ובאוצר של המוזיאון הלאומי הגאורגי בטביליסי.
- ב-2026 שילם מבוגר זר כ-20 GEL (כ-$7) בוואני וכ-40 GEL (כ-$15) במוזיאון הלאומי. שניהם סגורים בימי שני.
- ואני נמצאת כ-41 ק"מ מכותאיסי, פחות משעה ברכב או כשעה במיניבוס, ולכן כותאיסי היא הבסיס הטוב ביותר למסלול של יום אחד בעקבות קולכיס, יחד עם נוכאלאכאווי.
קולכיס הייתה ממלכה עתיקה על החוף המזרחי של הים השחור, בשטח שהוא היום מערב גאורגיה. הסופרים היוונים ראו בה ארץ עשירה בזהב בקצה העולם שלהם, ושם מיקמו את סיפורם של יאסון, מדיאה וגיזת הזהב. לבה היה עמק הריוני (Rioni), הנהר שהם הכירו בשם פאסיס. תושביה יצקו ברונזה ועיבדו זהב הרבה לפני שהספינה היוונית הראשונה הגיעה.
המדריך מסביר מה הייתה קולכיס, איך הולך המיתוס ומהי התיאוריה שקושרת את הגיזה לזהב אמיתי. אחר כך הוא עובר למה שאפשר לראות: הזהב של ואני (Vani), חומות נוכאלאכאווי (Nokalakevi), האוצר בטביליסי, והמוזיאון והמזרקה בכותאיסי. תמצאו כאן גם מחירי כרטיסים ל-2026, דרכים להגיע לוואני במיניבוס, ברכבת או ברכב, ומסלול של יום אחד מכותאיסי.
מה הייתה קולכיס? קולכיס העתיקה בקצרה
קולכיס השתרעה על רוב השטח של מערב גאורגיה של היום: האזור הנמוך והלח שבו הריוני נשפך לים, הגבעות הירוקות סביב כותאיסי וסביב ואני, והחוף. רכס ליחי הנמוך סימן את הגבול המזרחי שלה. מעבר לו שכנה איבריה הקווקזית, הממלכה הגאורגית הקדומה השנייה, שנשלטה ממצחתה.
השם הגיע אלינו בעיקר דרך היוונים. עוד קודם לכן, במאה ה-8 לפני הספירה, חרטו מלכי אורארטו תיעוד של מלחמה נגד ארץ בשם קולחה, ורוב ההיסטוריונים מזהים אותה עם קולכיס. הגאורגים קוראים לה היום קולחתי.
קולכיס מעולם לא הייתה מדינה אחת עם גבולות קבועים. היא התחילה כתרבות של תקופת הברונזה, התפתחה לממלכה עם מלכים ומטבעות, והסתיימה כפרובינציה של אימפריות גדולות יותר. התייחסו לתאריכים האלה כהערכה גסה: החוקרים עדיין מתווכחים על רובם.
| תקופה | תאריכים משוערים | מה קרה | איפה רואים |
|---|---|---|---|
| תרבות הברונזה הקולכית | בערך 1500 עד 700 לפני הספירה | גרזני ברונזה, מעדרים ותכשיטים; כפרים בכל האזור הנמוך | המוזיאון ההיסטורי הממלכתי של כותאיסי |
| ממלכת קולכיס | בערך המאה ה-6 עד המאה ה-2 לפני הספירה | שליטים, מטבעות כסף וקברים מלאי זהב | ואני; האוצר של המוזיאון הלאומי |
| ערי מסחר יווניות | החל מהמאה ה-6 לפני הספירה בערך | פאסיס, דיוסקוריאס ונמלים אחרים על החוף | פותי (אין שרידים מוצגים) |
| פונטוס, ואחר כך רומא | בערך 100 לפני הספירה עד המאה ה-2 לספירה | מיתרידטס השישי, מלך פונטוס, ואחר כך שלטון רומי; ואני נשרפה באמצע המאה ה-1 לפני הספירה | גבעת המקדשים בוואני |
| לזיכה (אגריסי) | בערך המאה ה-3 עד המאה ה-7 לספירה | ממלכה חדשה של הלאזים, שביזנטיון ופרס נלחמו עליה | נוכאלאכאווי |
| גאורגיה המאוחדת | מ-1008 | בגרט השלישי מאחד את המערב והמזרח, וכותאיסי בירתו | קתדרלת בגרטי |
יאסון, מדיאה וגיזת הזהב: המיתוס בקצרה
הסיפור עתיק מכל טקסט ששרד: כבר ה"אודיסאה" של הומרוס מכנה את הארגו ספינה שהכול מכירים. פינדרוס סיפר אותו ב-462 לפני הספירה, אוריפידס העלה את "מדיאה" שלו ב-431 לפני הספירה, והגרסה המלאה ביותר היא ה"ארגונאוטיקה" של אפולוניוס מרודוס, מהמאה ה-3 לפני הספירה. בקווים כלליים, כך הוא הולך.
- איל זהב עף מזרחה
פריקסוס והלה, ילדי מלוכה מבויאוטיה, בורחים מאם חורגת אכזרית על גבו של איל מעופף בעל צמר זהב. הלה נופלת למצר שנקרא מאוחר יותר על שמה, הלספונטוס. פריקסוס נוחת בקולכיס, מקריב את האיל ונותן את גיזתו למלך איאטס, בנו של אל השמש. - הגיזה בחורשה
איאטס תולה את הגיזה על עץ אלון בחורשה המקודשת לארס. נחש שלעולם אינו ישן מתפתל סביב הגזע. - יאסון מפליג
המלך פליאס מיולקוס רוצה להיפטר מאחיינו יאסון, ולכן הוא שולח אותו להביא את הגיזה. יאסון אוסף כחמישים גיבורים על הארגו, ביניהם הרקלס, אורפיאוס והתאומים קסטור ופולוקס, וחותר במעלה הפאסיס אל איה, עירו של המלך. - הקסם של מדיאה
איאטס מציב מבחן קטלני: לרתום שני שוורים יורקי אש, לחרוש שדה ולזרוע בו שיני דרקון, שמהן צומחים לוחמים חמושים. מדיאה, בת המלך וכוהנת של הקטה, מתאהבת ביאסון. המשחה שלה מגינה עליו מהלהבות, והעצה שלה עוזרת לו לגבור על הלוחמים. - גניבה ובריחה
מדיאה מרדימה את הנחש, יאסון מוריד את הגיזה, והארגו חומקת בלילה. בחלק מהגרסאות נהרג אחיה אפסירטוס כדי לעכב את המרדף. חייה המאוחרים של מדיאה ביוון מסתיימים באימה בקורינתוס.
איפה הייתה איה?
המשוררים מיקמו את עירו של איאטס על הפאסיס, במרחק מה מהים. כותאיסי, ואני ונוכאלאכאווי הוצעו כל אחת בתורה כמיקום העיר, ואף ממצא לא מוכיח זאת לגבי אף אחת מהן. מה שהחפירות כן מוכיחות הוא שחברה עשירה של צורפי זהב חיה על הנהר הזה בתקופה שבה הסיפור התגבש.
האם גיזת הזהב הייתה אמיתית? תיאוריית שטיפת הזהב
הפרשנות המציאותית המוכרת ביותר מגיעה מסטראבון, גאוגרף יווני מתחילת המאה ה-1 לספירה. בספר ה-11 של חיבורו "גאוגרפיקה" הוא מתאר את הסואנים, בני ההרים שאנחנו מכנים היום סוואנים. לדבריו, נחלי החורף שלהם סחפו זהב מהפסגות, והמקומיים לכדו אותו בשקתות מחוררות ובעורות צמריים. ייתכן, הוא מציע, שמכאן התחילה האגדה.
השיטה פשוטה. מקבעים עור כבש בנחל מהיר, הצמר כלפי מעלה, ופתיתי זהב כבדים נתפסים בסיבים בזמן שהחול נשטף הלאה. מייבשים את העור, והצמר נוצץ. מספרים שהסוואנים שטפו כך זהב בנהרות שלהם עד העת החדשה.
ב-2014 בדק את הרעיון צוות בראשות הגאולוג אבתנדיל אוקרוסצוורידזה מאוניברסיטת איליה הממלכתית בטביליסי. החוקרים דגמו סלעים וחצץ נהרות בעמקים הגבוהים של סוונטי ומצאו זהב. בכתבי העת Episodes ו-Quaternary International הם טוענים שייתכן שמאחורי המיתוס עומד חיפוש אמיתי אחר זהב. קראו את זה כתיאוריה: היא מסבירה היטב את הדימוי, אבל אינה יכולה להוכיח שיאסון כלשהו אכן הגיע.
מה מצאה הארכאולוגיה: הזהב של ואני והמושבות היווניות
במשך מאות שנים קולכיס חיה רק בשירה. חפירות מאז סוף המאה ה-19 שינו את זה, והגבעה בוואני תרמה יותר מכל מקום אחר. אנשים התיישבו שם בסביבות המאה ה-8 לפני הספירה. במאות ה-5 וה-4 לפני הספירה נקברו בני המשפחות המובילות עם נזרי זהב, עגילים, שרשראות וצמידים, ועם כלי חרס יווניים מצוירים. בחלק מהקברים נמצאו גם סוסים ומשרתים שהומתו כדי לשרת את המתים.
לצורפים הקולכים היה סגנון משלהם. הם הלחימו גרגירי זהב זעירים לדוגמאות, טכניקה שנקראת גרנולציה, והם אהבו בעלי חיים: שרשרת מפורסמת מוואני נושאת שורות של צבים קטנים מזהב, וכמה צמידים מסתיימים בראשים של יעלים קווקזיים, עזי הבר של הקווקז.
בערך מהמאה ה-3 לפני הספירה הפכה ואני לעיר מקדשים, עם חומות אבן, מזבחות ופסלי ברונזה, שרובם נמצאו שבורים, וגם מטמון חבוי של מנורות ברונזה הלניסטיות. היא נשרפה באמצע המאה ה-1 לפני הספירה, במלחמות שהביאו לאזור את פונטוס ואחר כך את רומא.
ערים יווניות על החוף
החל מהמאה ה-6 לפני הספירה בערך הקימו יוונים ממילטוס ומערים אחרות תחנות מסחר על החוף הזה. פאסיס עמדה ליד שפך הריוני, קרוב לפותי (Poti) של היום, אבל שרידיה מעולם לא אותרו בוודאות. דיוסקוריאס, שנקראה על שם קסטור ופולוקס, שכנה במקום שבו נמצאת היום סוחומי, באבחזיה הכבושה. בדרום, בחפירות בפיצ'וונארי (Pichvnari) ליד כובולתי נמצאה עיר קולכית ולצדה בית קברות יווני מהמאה ה-5 לפני הספירה.
קולכיס טבעה גם מטבעות כסף קטנים, כנראה מהמאה ה-6 לפני הספירה. הגאורגים קוראים להם קולחורי טטרי, "הלבנים הקולכיים".
אחרי קולכיס: לזיכה, אגריסי ונוכאלאכאווי
תחת השלטון הרומי השם הישן דהה. בסביבות המאה ה-3 לספירה הובילו את המערב בני עם שנקרא לאזים, והכותבים החלו לקרוא לארצם לזיכה. הכרוניקות הגאורגיות קוראות לאותה ממלכה אגריסי.
המעוז הראשי שלה היה ארכאופוליס, "העיר העתיקה" ביוונית, שנקרא בגאורגית ציחגוג'י. חורבותיו עומדות בכפר נוכאלאכאווי, כ-16 ק"מ מסנקי. במלחמה הלאזית, בשנים 541 עד 562, נלחמו ביזנטיון ופרס הסאסאנית על הממלכה, וצבא פרסי שהסתער על החומות האלה נהדף. מאוחר יותר עבר המערב לממלכה שנשלטה מכותאיסי, וב-1008 איחד אותה בגרט השלישי עם המזרח לגאורגיה אחת.
היום עולים דרך טבעות של חומות אבן מהנהר אל מצודה בראש הגבעה, על פני כנסייה מהמאה ה-6 ושרידי בית מרחץ. הקדישו לכך כשעתיים ונעלו נעליים עם אחיזה טובה. למוזיאון הקטן באתר יש שעות פתיחה משלו, אז בדקו אותן, ואת דמי הכניסה אם יש, כשאתם מגיעים.
איפה רואים היום את קולכיס העתיקה
אין אתר קולכי אחד. הממצאים מחולקים בין מוזיאונים בוואני, בכותאיסי ובטביליסי, והחורבות הטובות ביותר שייכות לתקופה המאוחרת יותר של ממלכת לזיכה.
| מקום | מה רואים | כרטיס למבוגר זר (2026) | שעות פתיחה רגילות (2026) |
|---|---|---|---|
| המוזיאון הארכאולוגי של ואני | זהב מהקברים, ברונזות מהמקדש, הגבעה שנחפרה | בערך 20 GEL (כ-$7) | שלישי-ראשון, בערך 10:00-18:00 (כניסה אחרונה בערך ב-17:30) |
| המוזיאון הלאומי הגאורגי, טביליסי | האוצר הארכאולוגי: הזהב של ואני, זהב מתקופת הברונזה, מטבעות | כ-40 GEL (כ-$15), כרטיס ראשי | שלישי-ראשון, בערך 10:00-18:00 |
| המוזיאון ההיסטורי הממלכתי של כותאיסי | ברונזות קולכיות, כלי חרס ומטבעות | בערך 5 GEL (כ-$2) | בדרך כלל 10:00-18:00; בדקו לגבי ימי שני |
| מזרקת קולכיס, כותאיסי | העתקים מוזהבים של צלמיות עתיקות | חינם | בכל שעה |
| נוכאלאכאווי | החומות, הכנסייה והמרחצאות של ארכאופוליס, מוזיאון קטן | לבדוק במקום | השטח פתוח באור יום; שעות המוזיאון משתנות |
המוזיאון הארכאולוגי של ואני
אם יש לכם זמן למקום אחד בלבד, בחרו בזה. המוזיאון עומד על הגבעה העתיקה עצמה, בשולי ואני, בצד השמאלי של עמק הריוני. הוא נפתח ב-1985 ונקרא על שם אוטאר לורדקיפנידזה, שניהל את החפירות במשך עשרות שנים. שיפוץ של עשר שנים, שהסתיים ב-2020 בתמיכת הבנק העולמי, העניק לו אולמות חדשים שמציגים את זהב הקברים, את הברונזות ואת הדרך שבה בעלי המלאכה הקולכים מצאו ועיבדו את המתכת שלהם.
אחר כך צאו לסיור על ראש הגבעה החפור, שבו יסודות חומות, מזבחות וטרסות משקיפים על העיירה. הכניסה למבוגר זר עלתה ב-2026 כ-20 GEL (כ-$7).
אוצר הזהב בטביליסי
כמה מהפריטים היפים ביותר מוואני נמצאים בבירה. מוזיאון סימון ג'נאשיה בשדרות רוסתוולי, הסניף הראשי של המוזיאון הלאומי הגאורגי, שומר אותם באוצר הארכאולוגי שלו, לצד זהב מתקופת הברונזה מאזור רכס תריאלתי ומטמון אחלגורי. שרשרת הצבים מוצגת בדרך כלל כאן. ב-2026 הכרטיס הראשי, בכ-40 GEL (כ-$15), כלל גם את האוצר.
הסיור הרגלי הפרטי שלנו בטביליסי יכול להחליף את העצירה בסולולקי בביקור באוצר. אתם בוחרים את התאריך ואת גודל הקבוצה, והמדריך מדבר בשפה שלכם.
כותאיסי: המוזיאון ההיסטורי ומזרקת קולכיס
כותאיסי הייתה עיר קולכית הרבה לפני שהפכה לבירת מלוכה. המוזיאון ההיסטורי הממלכתי שלה, ליד הכיכר המרכזית, מציג גרזני ברונזה קולכיים, לוחיות חגורה ומטבעות כסף, תמורת כ-5 GEL (כ-$2) ב-2026. בכיכר עצמה, סביב האגנים של מזרקת קולכיס משנת 2012, מוצבים כ-30 העתקים מוזהבים של צלמיות עתיקות. חפשו את הפסלון הקטן של השותה היושב, פסלון ברונזה מהמאה ה-7 לפני הספירה ממערב גאורגיה.
הדים נוספים למיתוס
- פותי: הנמל בשפך הפאסיס הקדום. אין שם שרידים עתיקים מוצגים, אבל שיט אל אזורי הביצות מראה את הנוף מכוסה הקנים שהארגונאוטים היו רואים.
- בטומי: בכיכר אירופה ניצב עמוד ועליו פסל ברונזה של מדיאה, שהוצב ב-2007, והיא מניפה גבוה את הגיזה המוזהבת.
- מערת פרומתאוס ליד צקאלטובו: נקראה על שם הטיטאן שלפי המיתולוגיה היוונית נכבל בקווקז.
איך מגיעים לוואני מכותאיסי ומטביליסי
ואני היא עיירה קטנה באימרתי, כ-41 ק"מ דרומית-מערבית לכותאיסי וכ-242 ק"מ מטביליסי בכביש. אין בה תחנת רכבת. המוזיאון נמצא כ-15 דקות הליכה מהמקום שבו עוצרים המיניבוסים.
| נקודת יציאה | איך | זמן נסיעה | מחיר או הערה (2026) |
|---|---|---|---|
| כותאיסי | רכב או מונית | 45-60 דקות, כ-41 ק"מ | אפליקציית Bolt פועלת בכותאיסי אבל לא בוואני, אז דאגו מראש לנסיעה חזרה |
| כותאיסי | מיניבוס מהתחנה המרכזית בשדרות צ'בצ'בדזה 67 | כשעה | כ-4 GEL (כ-$1.50); בערך פעם בשעה |
| טביליסי | רכב או נהג פרטי | 3.5-4 שעות, כ-242 ק"מ | כביש מהיר עד כותאיסי, ומשם דרומה מעבר לריוני |
| טביליסי | מיניבוס לכותאיסי, ואז מיניבוס לוואני | 5-6 שעות כולל ההחלפה | כ-20 GEL (כ-$7) לכותאיסי מתחנת האוטובוסים דידובה, כל 30-40 דקות, ועוד מחיר הנסיעה לוואני |
| טביליסי | רכבת, ואז מונית | כ-3 שעות, ואז כ-37 ק"מ במונית | הרכבות המהירות לבטומי עוצרות בתחנת שדה התעופה של כותאיסי; חלק מהרכבות לזוגדידי ולפותי עוצרות בסמטרדיה, כ-25 ק"מ מוואני |
| בטומי | רכב | בערך 2-2.5 שעות, כ-140 ק"מ | צפונה לאורך החוף, על פני כובולתי, ואז פנימה דרך סמטרדיה |
מסלול של יום אחד בעקבות קולכיס מכותאיסי
עם רכב ונהג אפשר לראות את שלושת המקומות החשובים ביום אחד ולחזור לכותאיסי לארוחת ערב. המסלול המעגלי הוא כ-150 ק"מ, עם כ-3 עד 3.5 שעות נהיגה. הימנעו מימי שני ומחגים, כשהמוזיאונים סגורים, ובואו באביב או בסתיו אם אפשר: הקיץ במישור חם ולח.
- 09:30 המזרקה והמוזיאון בכותאיסי
ראו את הפסלונים המוזהבים, ואז הקדישו שעה לברונזות כשהמוזיאון נפתח בסביבות 10:00. - 11:15 נסיעה לוואני
כ-50 דקות לכיוון דרום-מערב, דרך המישור. - 12:00 המוזיאון והגבעה בוואני
שעה באולמות הזהב, 30 עד 45 דקות בחפירות, ואחר כך ארוחת צהריים בעיירה. - 14:30 בריכה חמה (לא חובה)
בסולורי (Sulori), כ-11 ק"מ מוואני, יש מרחצאות תרמיים פרטיים בטמפרטורה של כ-38°C, ובדיחשחו (Dikhashkho) יש בריכת גופרית פתוחה בחינם. אל תתעכבו יותר מדי. - 15:00 נסיעה לנוכאלאכאווי
כ-60 ק"מ דרך סמטרדיה וסנקי, קצת יותר משעה. - 16:15 ארכאופוליס
לכו לאורך החומות עד המצודה, כ-1.5 שעות, ואז סעו כ-50 ק"מ חזרה לכותאיסי, בערך שעה.
טסים לטביליסי? ראו את האוצר ביום הראשון או האחרון שלכם שם, ואז עשו את המסלול המעגלי הזה מכותאיסי. מבקרים זרים חייבים ביטוח נסיעות עם כיסוי רפואי לכל משך הטיול, בסכום של 30,000 GEL לפחות.
ליום נוסף סביב כותאיסי, טיול היום שלנו למערות ולמנזרים של כותאיסי מבקר בגלאתי, במוצאמטה, בסטאפליה ובמערת פרומתאוס. מכיוון שהוא פרטי, הוא יוצא בכל תאריך שנוח לכם, בלי הגבלה על מספר המשתתפים.
אם אתם חוצים את גאורגיה מטביליסי לים, הטיול "ממזרח למערב", בן שישה ימים, עובר דרך כותאיסי וסמגרלו. בקשו, והנהג יוסיף את ואני או את נוכאלאכאווי.
קולכיס וגיזת הזהב: שאלות נפוצות
איפה נמצאת קולכיס היום?
במערב גאורגיה, בעיקר בשטחי אימרתי, סמגרלו וגוריה של היום ולאורך חוף הים השחור. הלב שלה היה עמק הריוני, מהים בפותי ופנימה אל היבשה, מעבר לכותאיסי.
האם גיזת הזהב באה מגאורגיה?
לפי המיתוס היווני, כן. יאסון הפליג לקולכיס, במערב גאורגיה, כדי לקחת את הגיזה מהמלך איאטס. הגיזה עצמה היא אגדה, אבל קולכיס הייתה אמיתית ועשירה בזהב, כפי שמראים הקברים בוואני.
האם גיזת הזהב הייתה אמיתית?
לא כצמר קסום של איל. סטראבון סבר שהאגדה צמחה מעורות כבשים שהסוואנים הניחו בנהרות כדי ללכוד זהב, וגאולוגים גאורגים מצאו זהב בנחלים של סוונטי ב-2014. זו תיאוריה, לא הוכחה.
איך מגיעים לוואני מכותאיסי?
מיניבוסים יוצאים מהתחנה המרכזית של כותאיסי בשדרות צ'בצ'בדזה בערך פעם בשעה, והנסיעה נמשכת כשעה. ב-2026 מקום עלה כ-4 GEL (כ-$1.50). ברכב, הדרך של כ-41 ק"מ אורכת 45 עד 60 דקות. אין רכבת לוואני.
כמה עולה הכניסה למוזיאון הארכאולוגי של ואני?
כרטיס למבוגר זר עלה כ-20 GEL (כ-$7) ב-2026, וסטודנטים שילמו כ-10 GEL (כ-$4). המוזיאון פתוח בדרך כלל משלישי עד ראשון, בערך 10:00-18:00, וסגור בימי שני.
איפה אפשר לראות זהב קולכי?
הפריטים המקוריים נמצאים במוזיאון של ואני עצמה ובאוצר של המוזיאון הלאומי הגאורגי בטביליסי. מזרקת קולכיס בכותאיסי מציגה העתקים מוזהבים בחינם.
האם נוכאלאכאווי היא חלק מקולכיס העתיקה?
החומות שלה שייכות לארכאופוליס, מבצר של ממלכת לזיכה, שבאה אחרי קולכיס באותה ארץ. אנשים חיו באתר גם בתקופה הקולכית: הממצאים העתיקים ביותר בו מתוארכים בערך למאה ה-8 לפני הספירה.
מי הייתה מדיאה?
במיתולוגיה היוונית, בתו של איאטס מלך קולכיס וכוהנת בעלת כוחות קסם. היא עזרה ליאסון להשיג את הגיזה וברחה איתו ליוון. הפסל שלה, שמחזיק את הגיזה, עומד בכיכר אירופה בבטומי.
















