- בגאורגיה נמצאו הראיות הכימיות העתיקות ביותר ליין ענבים: שאריות בכדי חרס מגדצ'רילי גורה ומשולאווריס גורה, כ-50 ק"מ דרומית לטביליסי, שתוארכו לסביבות 6000 לפנה"ס.
- יין גאורגי מסורתי תוסס ומתיישן בקווורי, כדי חרס דמויי ביצה שקבורים באדמה, ואונסק"ו הכניס את השיטה לרשימת המורשת הבלתי מוחשית שלו ב-2013.
- ענבים לבנים שנשארים עם הקליפות בקווורי נותנים יין ענבר, ספראווי נותן יינות אדומים כהים, וכינויי מקור כמו כינדזמראולי וחוואנצ'קרה הם חצי מתוקים באופן טבעי.
- בקאחתי גדלים רוב הענבים, והיא האזור הנוח ביותר לביקורים במרתפים, ואילו לכארתלי, לאימרתי ולרצ'ה-לצ'חומי יש זנים וסגנונות משלהן.
- רתוולי, הבציר, נמשך בקאחתי בערך מאמצע ספטמבר עד אמצע אוקטובר, וזה הזמן הטוב ביותר ללון אצל משפחת ייננים.
היין הגאורגי הוא מסורת היין הרציפה העתיקה בעולם, ומה שמייחד אותו הוא הקווורי: כד חרס גדול שקבור עד צווארו ברצפת המרתף, ובו ענבים מרוסקים תוססים עם הקליפות ואחר כך נחים חודשים. כמעט בכל בית כפרי בקאחתי (Kakheti) תמצאו אחד כזה. המדריך הזה מסביר איך השיטה עובדת, מה זה יין ענבר, אילו זני ענבים ושמות מקומות חשובים על התווית, ואיך טועמים יין במקום שבו הוא נעשה.
בגאורגיה יש יותר מ-500 זני ענבים מקומיים וכ-30 כינויי מקור רשומים, ומדי פעם נוספים חדשים, ולכן התוויות נראות בהתחלה מבלבלות. קומץ שמות מכסה את רוב מה שימזגו לכם: ספראווי ורקציטלי, כינויי המקור הקאחתיים מוקוזני, כינדזמראולי וצינאנדלי, והיינות האדומים החצי מתוקים של רצ'ה. בהמשך תמצאו הסבר עליהם, וגם על צ'אצ'ה, על עונת הבציר, על כללי ההתנהגות במרני (מרתף יין) משפחתי, ועצות מעשיות להבאת בקבוקים הביתה בשלמותם.
האם גאורגיה היא ארץ היין העתיקה בעולם?
לפי הראיות הקיימות, כן. ב-2017 פרסם צוות גאורגי, קנדי ואמריקאי, שכלל את הארכאולוג הביומולקולרי פטריק מקגוורן, ממצאים משני כפרים נאוליתיים, גדצ'רילי גורה (Gadachrili Gora) ושולאווריס גורה (Shulaveris Gora), באזורים הנמוכים של כארתלי תחתית, כ-50 ק"מ דרומית לטביליסי. בדיקות מעבדה של חרסים מכדים גדולים מצאו חומצה טרטרית, טביעת האצבע הכימית של ענבים, יחד עם חומצות מאלית, סוקסינית וציטרית. הכדים מתוארכים לסביבות 6000 לפנה"ס, וכך הוקדמה ההוכחה הכימית המוקדמת ביותר לייצור יין בשש מאות שנה או יותר, לפני השיא הקודם מהרי זאגרוס שבאיראן.
שני הכפרים השתייכו לתרבות שולאוורי-שומו, חקלאים קדומים שחיו בקבוצות של בתים עגולים מלבני בוץ. אבקת גפן שנמצאה באדמה מרמזת שגפנים גדלו בקרבת מקום, ועל אחד הכדים יש עיטור בולט שחלק מהחוקרים מפרשים כאשכולות ענבים. יחד, הממצאים מחזקים את הטענה הגאורגית ל-8,000 שנות בציר.
מאז ועד היום היין נשאר במרכז החיים בגאורגיה. במאה ה-4 המירה נינו הקדושה את גאורגיה לנצרות, ולפי המסורת היא נשאה צלב שקלוע מזמורות גפן וקשור בשערותיה. גם על חזיתות של כנסיות רבות מימי הביניים מגולפות גפנים. בתקופת השלטון הסובייטי הכמות באה על חשבון האיכות, ומפעלים ענקיים ייצרו יין לשוק הרוסי, אבל המשפחות בכפרים שמרו על הקווורי שלהן, והשיטות הישנות חזרו בתנופה גדולה אחרי העצמאות ב-1991.
מה זה קווורי ואיך מכינים יין קווורי?
קדרים בונים כל קווורי ביד, מסלילים של חימר מקומי, בצורת ביצה עם בסיס מחודד, ואז שורפים אותו בכבשן. הגדלים נעים מכמה עשרות ליטרים ועד הרבה יותר מ-2,000 ליטר. כשהכד עדיין חם, אוטמים את פנימו בשעוות דבורים, ואז קוברים אותו עד השפה ברצפת העפר של המרני, מרתף היין, שבו האדמה שומרת על טמפרטורה יציבה כל השנה. רק קדרים מומחים מעטים עדיין מייצרים אותם, בכפרים כמו ורדיסובני (Vardisubani) בקאחתי ומקטובני (Makatubani) ושרושה (Shrosha) באימרתי (Imereti).
- קטיף
את הענבים בוצרים ביד בסתיו, בזמן הרתוולי. - ריסוק
את האשכולות דורכים או סוחטים בסצנחלי, שוקת ארוכה מעץ או מאבן. המיץ נשאר יחד עם המוצקים, שהגאורגים קוראים להם צ'אצ'ה. - מילוי
המיץ, הקליפות, הגרעינים, ובקאחתי גם חלק מהעוקצים, נכנסים לקווורי. התסיסה מתחילה מעצמה, בזכות שמרי בר מהפרי ומהמרתף. - שבירת הכובע
במשך שבועיים עד ארבעה שבועות התירוש מבעבע וכובע עבה של קליפות עולה למעלה. היינן דוחף אותו בחזרה פנימה במשוט עץ כמה פעמים ביום. - אטימה
כשהתסיסה מסתיימת, ממלאים את הכד עד הסוף וסוגרים אותו במכסה מאבן או מעץ שנאטם בחימר או באדמה. - מנוחה
במסורת הקאחתית היין נשאר על הקליפות לאורך החורף, לעיתים קרובות חמישה או שישה חודשים. המוצקים שוקעים לבסיס הצר, והיין מתבהר בלי סינון. - העברה וניקוי
באביב מעבירים את היין הצלול לקווורי נקי או לבקבוקים. את הכד הריק משפשפים במים ובסיד, באופן מסורתי במברשת מקליפת עץ דובדבן, והוא מוכן לבציר הבא.
אונסק"ו הכניס את שיטת הקווורי הגאורגית העתיקה לרשימת המורשת הבלתי מוחשית שלו בדצמבר 2013. הרישום מכסה את כל התרבות שסביבה: ייצור הכדים, הטיפול בגפנים, העבודה במרתף והשירים, הברכות והמפגשים המשפחתיים שמלווים כל שלב.
השיטות משתנות מאזור לאזור. בקאחתי משתמשים בכל הקליפות ובמגע ארוך, וכך מתקבלים היינות הטאניים והכהים ביותר. באימרתי משתמשים בכדים קטנים יותר שנקראים צ'ורי ומוסיפים רק חלק מהקליפות, וכארתלי נמצאת באמצע. יקבים מודרניים רבים משלבים שיטות: מתסיסים בקווורי ומסיימים בנירוסטה או באלון.
יין ענבר, לבן ואדום גאורגי: מה ההבדל?
יין ענבר
יין ענבר, קרוויספרי בגאורגית, הוא יין לבן שנעשה כמו יין אדום: המיץ תוסס ונח עם הקליפות. הקליפות נותנות צבע, מזהב עמוק ועד כתום-חום, וטאנינים שנותנים ליין תחושה אוחזת ויבשה בפה. צפו לטעמים של משמש מיובש, חבוש, אגוזי מלך, תה שחור ודבש. מחוץ לגאורגיה הסגנון הזה נקרא בדרך כלל יין כתום. הגישו אותו מצונן קלות ולא קר כמו מהמקרר, עם אוכל: הוא הולך מצוין עם מנות עם אגוזי מלך, גבינה ובשר חזיר על האש.
יין לבן
רוב היין הלבן בחנויות נעשה בסגנון האירופי: סוחטים את הענבים, מסירים את הקליפות ומתסיסים את המיץ בקור במיכלי נירוסטה. התוצאה רעננה, קלילה וארומטית. צינאנדלי (Tsinandali), בלנד יבש של רקציטלי עם חלק קטן יותר של מצוואנה, הוא הדוגמה הקלאסית.
יין אדום
יין אדום גאורגי פירושו קודם כול ספראווי. לא רק הקליפה שלו אדומה אלא גם המיץ, ולכן הוא נותן יין דחוס וכהה עם חומציות ערה. ספראווי צעיר מקווורי יכול להיות מוצק ואדמתי, והטובים שבהם מתיישנים שנים. יינות אדומים ממערב גאורגיה, מזנים כמו אוצחנורי ספרה, אלכסנדרולי ואוג'לשי, נוטים להיות קלילים יותר.
יין חצי מתוק טבעי
זהו ייחוד גאורגי. את התסיסה עוצרים בקירור כשנשאר עוד מעט סוכר טבעי של ענבים, ולא מוסיפים כלום. כינדזמראולי ואחאשני מספראווי, חוואנצ'קרה מרצ'ה והיין הלבן טווישי מלצ'חומי הם השמות המפורסמים. השותים בתקופה הסובייטית אהבו את הסגנון, וגאורגים רבים עדיין מגישים אותו עם פירות ומתוקים.
זני ענבים גאורגיים שכדאי להכיר
מתוך כ-500 הזנים המקומיים של גאורגיה, כמה עשרות מגודלים באופן מסחרי. אלה הזנים שתפגשו במרתפים וברשימות היין.
| זן | צבע | אזורים עיקריים | למה לצפות |
|---|---|---|---|
| ספראווי | אדום, עם ציפה אדומה | בכל מקום, ובעיקר בקאחתי | יינות אדומים בצבע דיו ובחומציות גבוהה, מיבשים ועד חצי מתוקים; השם רומז לצבען |
| רקציטלי | לבן | קאחתי, כארתלי | הזן הלבן הנפוץ ביותר: פריך עם טעמי תפוח ממיכלי נירוסטה, אגוזי וטאני כיין ענבר |
| מצוואנה קאחתי | לבן | קאחתי, במיוחד מנאווי | פרחוני וארומטי עם פירות גלעין; הזן השותף בצינאנדלי |
| קיסי | לבן | קאחתי, סביב אחמטה | ניצל כמעט מהכחדה; יינות ענבר מתובלים עם אגס וחבוש |
| חיחווי | לבן | קאחתי | נדיר ודבשי; יינות ענבר עשירים והיין המחוזק קרדנאחי |
| צ'ינורי | לבן | כארתלי | רענן ופריך, הבסיס ליין המבעבע אטנורי |
| צוליקאורי | לבן | אימרתי, לצ'חומי | הזן הלבן העיקרי של המערב; יבש באימרתי, חצי מתוק כטווישי |
| ציצקה | לבן | אימרתי | חומציות חדה וטעמי הדרים, משמש רבות ליינות מבעבעים |
| קראחונה | לבן | אימרתי | עגול ומלא יותר, עם משמש ודבש |
| אלכסנדרולי | אדום | רצ'ה | דובדבן ופטל; הזן המוביל בחוואנצ'קרה |
| מוג'ורטולי | אדום | רצ'ה | מעורבב עם אלכסנדרולי כדי להוסיף גוף וניחוח לחוואנצ'קרה |
| אוסחלואורי | אדום | לצ'חומי | נדיר מאוד ומבוקש; יינות ריחניים בכמויות קטנות, לעיתים קרובות חצי מתוקים |
| אוצחנורי ספרה | אדום | אימרתי | כהה, חמצמץ וטאני; משתבח עם התיישנות בבקבוק |
| צ'חאוורי | בעל קליפה ורודה | גוריה, אג'ריה | יינות אדומים קלילים ויינות רוזה, לעיתים קרובות חצי יבשים או מבעבעים |
| אוג'לשי | אדום | סמגרלו | יינות אדומים מתובלים בגוף בינוני |
אזורי היין וכינויי המקור של גאורגיה
גאורגיה מגינה על שמות היין שלה ככינויי מקור, ורובם בקאחתי. השם על התווית מספר לכם את המקום, את הזן ובדרך כלל גם את הסגנון.
| כינוי מקור | אזור | ענבים | סגנון |
|---|---|---|---|
| צינאנדלי | קאחתי, אזור תלאווי | רקציטלי עם מצוואנה | לבן יבש |
| מוקוזני | קאחתי, אזור גורג'אני | ספראווי | אדום יבש, מהמוערכים ביותר |
| כינדזמראולי | קאחתי, אזור קווארלי | ספראווי | אדום חצי מתוק טבעי |
| קווארלי | קאחתי, אזור קווארלי | ספראווי | אדום יבש |
| נפראולי | קאחתי, אזור תלאווי, הגדה השמאלית | ספראווי, רקציטלי | אדום יבש ולבן יבש |
| אחאשני | קאחתי, אזור גורג'אני | ספראווי | אדום חצי מתוק טבעי |
| מנאווי | קאחתי, אזור סגארג'ו | מצוואנה | לבן יבש |
| אטנורי | כארתלי, ליד גורי | צ'ינורי, גורולי מצוואנה | לבן, לעיתים קרובות מבעבע |
| חוואנצ'קרה | רצ'ה, אזור אמברולאורי | אלכסנדרולי, מוג'ורטולי | אדום חצי מתוק טבעי |
| טווישי | לצ'חומי, אזור צגרי | צוליקאורי | לבן חצי מתוק טבעי |
קאחתי
בקאחתי, בקצה המזרחי, נמצאים כשלושה רבעים מהכרמים של המדינה, לאורך עמק אלזני (Alazani), שעובר בין הקווקז הגדול לרכס גומבורי. כפרים בגדה הימנית כמו צינאנדלי, מוקוזני ואחאשני משקיפים מעבר לעמק אל ההרים; הגדה השמאלית, סביב קווארלי (Kvareli) ונפראולי, שוכנת ממש למרגלותיהם. תלאווי (Telavi), סיגנאגי (Sighnaghi) וקווארלי הן הבסיסים המקובלים.
כארתלי, אימרתי ורצ'ה-לצ'חומי
כארתלי (Kartli), אזור היין הקרוב ביותר לטביליסי, מייצרת יינות קלילים יותר, בסגנון של אקלים קריר: יינות לבנים מצ'ינורי ומגורולי מצוואנה, את המבעבע אטנורי מהעמק שליד גורי, ויינות אדומים כמו טבקוורי ושבקפיטו. היינות של אימרתי רעננים עוד יותר, מציצקה, מצוליקאורי, מקראחונה ומאוצחנורי ספרה, ויצרנים משפחתיים קטנים סביב כותאיסי, זסטפוני ובגדאטי מגישים אותם לעיתים קרובות עם ארוחה אימרתית מלאה. ברצ'ה-לצ'חומי (Racha-Lechkhumi), מדרונות תלולים מעל נהרות הריוני והצחניסצקאלי נותנים כמויות זעירות של חוואנצ'קרה, טווישי ואוסחלואורי הנדיר, אז קנו אותם במקור כדי להיות בטוחים שהם אמיתיים.
בצד של הים השחור, גוריה, אג'ריה וסמגרלו מייצרות כמויות קטנות של צ'חאוורי ואוג'לשי, בעיקר במרתפים משפחתיים.
מה זה צ'אצ'ה?
צ'אצ'ה היא ברנדי ענבים גאורגי, תזקיק שקוף שמזקקים ממה שנשאר אחרי ייצור היין: הקליפות, הגרעינים והעוקצים. השם פירושו זגים, שאריות הענבים הסחוטים. רוב המשפחות שיש להן גפנים מפעילות מתקן זיקוק קטן משלהן בסוף הסתיו, ובקבוקים מסחריים נעים מפשוטים וחריפים ועד גרסאות רכות שהתיישנו באלון. החוזק הוא בדרך כלל 40-60 אחוז אלכוהול, וצ'אצ'ה ביתית יכולה להיות חזקה יותר.
יציעו לכם אותה כקבלת פנים, בהרמת הכוסית הראשונה של הארוחה, כדיז'סטיף, ובהרים אפילו עם ארוחת הבוקר בבקרים קרים. לגמו אותה מכוסית קטנה לצד אוכל, ולא בשלוק אחד. יש יצרנים שמטעימים אותה בטרגון, בדבש או בפירות.
איך מבקרים ביקבים ובמרתפים משפחתיים בקאחתי
קאחתי מציעה שלושה סוגים של ביקורי יין, והטיולים הטובים ביותר משלבים ביניהם. לאחוזות הגדולות, כמו צינאנדלי ומנהרת חארבה (Khareba) בקווארלי, יש חדרי טעימות, צוות דובר אנגלית ותפריטים קבועים, ובדרך כלל אפשר להגיע בלי הזמנה. מרתפי מנזרים, ובראשם אלאוורדי, מייצרים יין קווורי עם הנזירים. המרתפים המשפחתיים, שלעיתים קרובות צמודים לבית הארחה, הם האישיים ביותר: היינן מרים את המכסה של הקווורי ומוזג באורשימו, מצקת עשויה דלעת על ידית ארוכה, בדרך כלל עם לחם, גבינה וארוחה מלאה אם מתאמים מראש.
- בחרו בסיס
תלאווי וסיגנאגי נמצאות כשעתיים מטביליסי, ורוב המרתפים במרחק של עד 40 דקות מהן. קווארלי מתאימה ליקבים של הגדה השמאלית. הכביש הקצר יותר לתלאווי דרך מעבר גומבורי (Gombori) נסגר בעבר לעבודות שיקום, ושלג או נפילת סלעים יכולים לחסום אותו ליום, אז בדקו קודם בכלי שלנו למצב הכבישים והמעברים. - הזמינו מרתפים משפחתיים מראש
אלה בתים, לא חנויות. בקשו מבית ההארחה או מהמדריך להתקשר יום או יותר מראש ולומר אם אתם רוצים רק טעימה או ארוחה מלאה. - הסתפקו בשלוש עצירות
המזיגות נדיבות, וארוחת צהריים במרתף יכולה להימשך שעות. שניים או שלושה ביקורים ביום זה די והותר. - שכרו נהג
בגאורגיה יש כללים מחמירים נגד נהיגה בשכרות, והכבישים בכפרים צרים. נהג ליום שווה כל לארי. - הצטיידו במזומן
יצרנים קטנים כמעט לא מקבלים כרטיסי אשראי על בקבוקים או על צ'אצ'ה.
באיקאלתו (Ikalto), ליד תלאווי, נשמר מכבש יין מאבן מימי הביניים לצד חורבות האקדמיה העתיקה שלו, ובסיגנאגי נמצא היקב Pheasant's Tears, אחד היקבים שהביאו את יין הקווורי לקהל בין-לאומי החל מסוף שנות ה-2000.
כללי נימוס בטעימות יין בגאורגיה
- במרתף משפחתי הטעימה היא הכנסת אורחים, לא ניסיון למכור. קבלו את הכוס הראשונה, שאלו על הזן ועל הבציר, וקנו בקבוק אם אהבתם.
- יריקה מקובלת בטעימות מסחריות, אבל לא נהוגה ליד שולחן משפחתי. לגימות קטנות הן בסדר, וגם להשאיר יין בכוס.
- בארוחה, היין בא אחרי הברכות. חכו לברכה, הרימו את הכוס ואמרו גאומרג'וס, "לחיים". בסופרה מלאה התמדה, מנחה השולחן, קובע את הקצב.
- כשמישהו מעביר אליכם את הברכה, הוא אומר אלאוורדי. הוסיפו כמה מילים משלכם על אותו נושא, ואז שתו.
- בולומדה פירושו "עד הטיפה האחרונה". לא חייבים לרוקן את הכוס בכל פעם, ומקובל לומר סקמריסיה, "מספיק".
- אל תרימו כוסית עם בירה. לפי המסורת, הרמת כוסית עם בירה שמורה לאויבים.
- אם מגישים לכם קרן שתייה, קנצי, אי אפשר להניח אותה עד שהיא ריקה, אז בקשו מזיגה קטנה.
המדריך שלנו לסופרה הגאורגית מסביר בפירוט רב יותר את סדר הברכות ואת תפקידו של התמדה.
איפה טועמים יין טבעי בטביליסי
אם אין לכם אפשרות להגיע לאזורי היין, אין מקום בגאורגיה עם מבחר טעימות רחב יותר מטביליסי. בחמש עשרה השנים האחרונות התמלאה הבירה בברי יין טבעי ובחנויות מתמחות, בעיקר בסולולקי (Sololaki), בעיר העתיקה ובסביבת פבריקה (Fabrika). הם מוזגים בקבוקים של יצרנים קטנים מכל האזורים, רבים מהם מקווורי, בלי תוספים ועם מעט גופרית או בלי בכלל, והצוות בדרך כלל מדבר אנגלית טובה.
בקשו סדרת טעימות כדי להשוות זנים, או יין מאזור שאתם לא מגיעים אליו, כמו אימרתי או רצ'ה. ברים רבים מוכרים בקבוקים לקחת ומגישים גבינות או מנות קטנות. האביב הוא עונת הפסטיבלים: פסטיבל היין החדש, שנערך במאי בפארק מתאצמינדה, מכנס יצרנים שמוזגים את היינות הראשונים מהבציר הקודם, ויריד היין הטבעי Zero Compromise מתקיים בערך באותו זמן.
מתי בציר הענבים (רתוולי) בגאורגיה?
רתוולי, בציר הענבים, הוא התקופה העמוסה והשמחה ביותר בשנה בכפרי היין. בקאחתי הוא נמשך בדרך כלל מאמצע ספטמבר עד אמצע אוקטובר בערך. באימרתי ובכארתלי בוצרים בחלון זמן דומה, ואילו ברצ'ה, שבה הכרמים גבוהים יותר, מסיימים לעיתים קרובות מאוחר יותר באוקטובר. התאריכים המדויקים תלויים במזג האוויר ונקבעים רק כמה ימים מראש.
משפחות ושכנים מתחילים לבצור מוקדם בבוקר, מרסקים את הענבים בסצנחלי וממלאים את הקווורי, וכל ערב מסתיים בארוחה בחצר. השווקים מתמלאים בענבים ובכדי קווורי חדשים, האוויר מריח מתירוש תוסס, ומשקי בית מבשלים מיץ טרי לטטרה בשביל צ'ורצ'חלה. מבקרים יכולים להצטרף אם מתאמים מראש, ועיירות וכפרים רבים עורכים חגיגות בציר לאורך הסתיו.
קניית יין גאורגי והבאתו הביתה
כשאפשר, קנו ישירות מהיצרנים: המחיר הוגן, הכסף נשאר אצל המשפחה, ומקבלים יינות שלא מגיעים לחנויות. חנויות היין בטביליסי מחזיקות מבחר רחב ויכולות לייעץ מה עמיד בנסיעה, והסופרמרקטים מוכרים את המותגים הגדולים. הדיוטי פרי בשדה התעופה מוכר יין אחרי הבידוק הביטחוני, וזה עוזר אם יש לכם רק כבודת יד, אבל בטיסות המשך עלולות להיות בדיקות נוזלים נוספות.
יין ביתי נמכר לעיתים קרובות בבקבוקי פלסטיק בלי תווית. הוא יכול להיות מצוין, אבל הוא לא מחזיק מעמד ונוטה לדלוף, אז שתו אותו במהלך הטיול וקחו הביתה בקבוקי זכוכית עם תווית. יין קווורי לא מסונן מפתח משקע: העמידו את הבקבוק זקוף יום לפני הפתיחה.
- עטפו כל בקבוק בבגדים או בשרוול מרופד ליין, הכניסו אותו לשקית ניילון אטומה והניחו אותו במרכז מזוודה קשיחה.
- בכבודת יד יין נחשב נוזל, אלא אם נקנה בדיוטי פרי בשדה התעופה.
- בגאורגיה אין מגבלת ייצוא קבועה על יין לשימוש אישי, אבל עתיקות ופריטים בעלי ערך תרבותי, כמו קרני שתייה ישנות, עשויים לדרוש אישור ייצוא.
- מה שקובע הוא הפטור במדינה שלכם. ב-2026 מטיילים שנכנסים לאיחוד האירופי מחוצה לו יכולים להכניס 4 ליטר יין שקט בלי מכס, בבריטניה מותר 18 ליטר, ובארצות הברית מותר ליטר אחד למבוגר, ומעבר לזה משלמים מכס. בדקו את הכללים העדכניים לפני הטיסה.
- אם יש לכם יותר ממה שנכנס במזוודה, שאלו את היקב או חנות בטביליסי על משלוח בחברת שליחויות, ובדקו קודם את מכסי היבוא בבית.
שאלות נפוצות על יין גאורגי
למה גאורגיה נקראת ערש היין?
בכדי חרס משני כפרים נאוליתיים דרומית לטביליסי, גדצ'רילי גורה ושולאווריס גורה, נמצאו שאריות של יין ענבים מסביבות 6000 לפנה"ס, הראיות הכימיות העתיקות ביותר לייצור יין שנמצאו עד כה. מאז ועד היום הגאורגים מייצרים יין בלי הפסקה.
מה זה יין קווורי?
זה יין שתוסס ומתיישן בתוך קווורי: כד חרס גדול, דמוי ביצה, שקבור באדמה. הענבים תוססים בדרך כלל עם הקליפות ועם שמרי בר, ואז נחים אטומים כמה חודשים לפני ששואבים את היין הצלול.
האם יין ענבר זהה ליין כתום?
כן. שני המונחים מתארים יין לבן שתסס עם קליפות הענבים, וזה נותן לו צבע ענבר או כתום ומעט טאנינים. הגאורגים מעדיפים את המילה ענבר, קרוויספרי, ומייצרים כך יין כבר אלפי שנים.
מה היין הגאורגי המפורסם ביותר?
ספראווי הוא הזן המוכר ביותר. מבין כינויי המקור, האדום היבש מוקוזני, האדומים החצי מתוקים כינדזמראולי וחוואנצ'קרה והלבן היבש צינאנדלי הם השמות שרוב הגאורגים יזכירו ראשונים.
מתי כדאי לנסוע לגאורגיה לטעימות יין?
מאמצע ספטמבר עד אמצע אוקטובר, בזמן הרתוולי, כשאפשר להצטרף לבציר. גם מאי טוב, עם פסטיבלי היין האביביים של טביליסי והכרמים הירוקים. המרתפים מקבלים מבקרים כל השנה אם מזמינים מראש.
אפשר לבקר ביקבים בקאחתי בלי סיור?
כן. יקבים גדולים כמו אחוזת צינאנדלי ומנהרת חארבה בקווארלי מקבלים מבקרים בלי הזמנה, ובתי הארחה יכולים לתאם טעימות במרתפים משפחתיים. עדיין צריך תחבורה, ונהג פירושו שאף אחד לא צריך לנהוג אחרי הטעימות.
כמה יין אפשר לקחת הביתה מגאורגיה?
גאורגיה לא מגבילה ייצוא יין לשימוש אישי, כך שהמגבלה היא הפטור ממכס ביעד שלכם ומשקל הכבודה שחברת התעופה מתירה. ארזו את הבקבוקים בכבודה הרשומה, עטופים היטב.






















